פסק-דין בתיק ת"ק 010996/01

בפני תביעה להחזר פרמיות ביטוח שהתובעת טוענת כי שילמה ביתר, מתוך טעות.

התובעת, עו"ד במקצועה, טוענת בשמה ובשם בעלה המנוח כיורשתו ונציגת עזבונו, כי בין המועדים 17/3/97 ועד 30/11/99, הוצאו על ידה, פוליסות לביטוח אחריות מקצועית לעורכי דין, שכבה נוספת מעל לשכבה הבסיסית, הן באיילון חברה לביטוח בע"מ והן בפניקס חברה לביטוח בע"מ.

התובעת טענה כי מתוך טעות, בוטח אותו סיכון פעמיים ולפיכך הינה זכאית להחזר פרמיה שכן ביטוח הכפל, עבור אותו סיכון נעשה מתוך טעות ומהווה, בנסיבות העניין, עשיית עושר ולא במשפט.

התביעה הוגשה במקורה כנגד איילון חברה לביטוח בע"מ וכנגד אמינים סוכנות לביטוח בע"מ.

התובעת הגיעה במהלך הזמן, להסדר פשרה עם איילון חברה לביטוח בע"מ. ביום 25/6/02, אישרה כב' השופטת א. כהן את הסדר הפשרה ונתנה לו תוקף של פסק דין.

ביום 10/11/02, ביקשה התובעת לתקן את התביעה ולצרף כנתבעת נוספת את הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: הנתבעת) וזאת לאור טענת הנתבעת מס' 2, כי דין התביעה נגדה להדחות על הסף בהיותה סוכנות ביטוח ולא חברת הביטוח לה שולמו הפרמיות נשוא התביעה.

הנתבעת טענה כי דין התביעה להדחות שכן מדובר בבטוח כפל כמשמעו בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 (להלן: החוק) וכי התובעת פנתה בבקשה להחזר הפרמיות, רק לאחר תום תקופת הביטוח. הנתבעת הוסיפה וטענה כי  התובעת אינה זכאית להחזר פרמיה הן משום שפנתה בעניין זה רק לאחר תום תקופת הביטוח והן משום היות הכיסוי הביטוחי אצל הנתבעת גבוה יותר מזה שהוצא על ידי איילון בע"מ.

התובעת חזרה וטענה כי שילמה פרמיה כפולה שכן ביטחה, מתוך טעות, את אותו הסיכון בשתי חברות הביטוח.

התובעת טענה כי על הנתבעת להחזיר את הפרמיות ששולמו מכח דיני עשיית עושר שכן חוזה הביטוח נערך עקב טעות וכן משום שהנתבעת לא נשאה כלל בסיכון.

לאחר שבחנתי טענות התובעת הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות.

סעיף 59 לחוק הדן בביטוח כפל קובע כדלקמן:

(א) בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות, על המבוטח להודיע על כך למבטחים בכתב מיד לאחר שנעשה ביטוח הכפל או לאחר שנודע לו עליו.

(ב) בוטח נכס ביטוח כפל ועלה סך כל סכומי הביטוח באופן בלתי סביר על שווי הנכס, רשאים המבוטח וכל אחד מהמבטחים, בכל עת בתקופת הביטוח, לדרוש הפחתת סכומי הביטוח עד לשווי הנכס בשעת הדרישה; נדרשה הפחתה זו, יפחתו סכומי הביטוח לפי היחס שביניהם ובמקביל יפחתו גם דמי הביטוח מיום הדרישה..."

מכח סעיף 67 לחוק, חל ההסדר הקבוע בסעיף 59 הנ"ל גם בכל הנוגע לביטוח אחריות.

סעיף 59 לחוק קובע כי האחריות להודיע למבטח על קיומו של ביטוח כפל, חלה על המבוטח כן נקבע כי המבוטח זכאי להחזר פרמיה, מיום הדרישה להפחתת סכומי הביטוח.

סעיף 9 לחוק, קובע גם הוא כי מקום בו בוטל חוזה ביטוח, יהא זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח בעד התקופה שלאחר ביטול החוזה.

כאמור בסעיף 7 לתביעה, התובעת נוכחה לדעת כי ביטחה פעמיים את אותו הסיכון, רק בעת חידוש הפוליסה לשנת 2000 ופנתה בדרישה להחזר פרמיה, רק לאחר חלוף תקופת הביטוח. לפיכך ומכח הוראות סעיפים 9 ו-59 לחוק, אין התובעת זכאית להחזר פרמיות בדיעבד ולאחר שתקופת הביטוח חלפה.

איני מקבלת את טענת התובעת כי הינה זכאית להחזר הפרמיות ששולמו, מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. הנתבעת ביטחה את הסיכון המבוטח כנגד תשלום הפרמיה. עצם העובדה כי הסיכון לא התרחש, הינה אינהרנטית לחוזי ביטוח שמעצם טיבם וטבעם, מבוססים על גביית פרמיה עבור ביטוח סיכון שבמרבית המקרים אינו מתרחש. במידה והיתה מוגשת כנגד התובעת, תביעה בגין רשלנות מקצועית, בתקופת הביטוח, היתה הנתבעת נושאת בסיכון, על פי הכלל הנקוט בסעיף 59 לחוק באשר לכפל ביטוח. באופן תאורטי יתכן אף שהיתה מוגשת תביעה העולה על סכומי הביטוח בכל אחת משתי הפוליסות ובמקרה זה היתה התובעת זכאית למיצוי הפוליסה במלואה.

התובעת הסתמכה בטיעונה על האמור בספרו של פרופ' ד. פרידמן - דיני עשיית עושר ולא במשפט, מהדורה שנייה, עמ' 669: